על דיאטה מחשבתית, שמעת?
בפגישה הראשונה שלי עם ע'
הוא כ ל ה ז מ ן קרא לעצמו בטטה
ככה הוא רגיל.
בשלב מסויים, התחלתי לסמן בצד את כמות הפעמים שהוא קרה לעצמו "סתם בטטה"
הסימונים התרבו והתרבו ובסוף הפגישה ממש לא עניין אותי מה הוא אכל,
כל מה שעניין אותי זה להסביר לו למה זה רעל טהור לדבר אל עצמך ככה.
זה ככ מייאש לשמוע שאנחנו כל הזמן מאוכזבים מעצמינו, שהוא פיצה על זה באוכל טעים שמעלה מצב רוח.
הגדרנו יחד דרך מילוט לכל הפעמים שהוא אומר לעצמו את זה, גם אם הוא יזכור רק ב 50% מהפעמים, זכינו.
דרך המילוט לא עברה בהתנגדות, לא בכעס, אלא פשוט בהבנה שלזה הוא התרגל, אבל בטוח יש ניסוח אחר הולם יותר.
הוספנו ל- 2 המילים "סתם בטטה" את המשפט "אבל רגע, אני בתהליך"
זה לא מפתיע, שאחרי שהוא קורא לעצמו "סתם בטטה" באה אכילה מוגזמת,
וזה גם לא מפתיע שכשנטרלנו את "סתם בטטה" גם אם באופן חלקי, נטרלנו גם את השחור ולבן, הכל או כלום.
העצירה הזו, הפקפוק במחשבה האוטומטית, סייעה לו במהלך השבוע לעצור שניה לפני שהוא מתחיל באכילה מוגזמת שהוא שונא.
הרגלים חדשים לא באים מהתנגדות, אלא מקבלה,
קלישאתי ככל שיהיה.
עצרו לחשוב אילו מילים עוברות לכם בראש במהלך היום. אם הן מחזקות- וואלה, זכיתם.
אם הן כואבות, שיקלו דיאטה מחשבתית.
.
Comments